אי שם בילדותי ובנערותי, נטעו הזרעים שהפכו אותי למעצבת שאני היום
גדלתי בבית תרבותי, עם חינוך ונימוסים של חוצלארץ. הרגלים גלותיים, מעט פולניים.
הוריי, ארבעת אחיותיי ואני הקטנה בחבורה - נולדנו באמריקה. חלקינו בארה"ב, חלקינו במקסיקו ועלינו לארץ בשנות השבעים כשאני בת 8, מסיבות ציוניות לגמרי.
בבית לימדו אותנו לאהוב ולהעריך אמנות, אסטטיקה, מוסיקה קלאסית, ספרות ויצירה.
בשנות בי"ס היסודי אהבתי לצייר (יש ילד שלא אוהב?) וליצור, אהבתי לצבוע חוברות צביעה עם צבעי עפרון בסבלנות אין קץ עם נטייה "לא לצאת מהקווים".
״גדלתי בבית תרבותי, עם חינוך ונימוסים של חוצלארץ. הרגלים גלותיים, מעט פולניים״.
בחטיבת הביניים אהבתי להעתיק דוגמניות ממגזיני אופנה אל מחברת הציורים שלי כשזכורות לי במיוחד תספורות האייטיז הלא סימטריות וצבעי השיער ההזויים שמשכו את תשומת ליבי וגם האפשרות "לאפר" בצבעי עפרון כראות עיני את פני הדוגמניות המצוירות.
שם נפל לנו האסימון
כנערה שקטה, טובה ומופנמת, נדרשה סיטואציה לא מתוכננת כדי שיפול לכולנו האסימון שיש לי כשרון בציור.
הסיטואציה הזו התרחשה בזמן ביקור משפחתי במקסיקו, כעשר שנים אחרי עלייתנו לארץ.
ישבנו בסלון של סבתא שלי, ומתוך חוסר עניין בשיחת המבוגרים או סתם שעמום, לקחתי פתק ועט שהיה על יד הטלפון, התיישבתי על הרצפה מול סבתא שלי ומבלי שאף אחד יתעניין במעשיי פשוט ציירתי אותה.
ציירתי אותה על פתק, כאלה שנועדו לכתוב הודעות, 8 על 8 ס״מ ועם עט כדורי. בלי להתכוון לזה הציור יצא מאד ריאליסטי. הפתעתי גם את עצמי. התרגשתי מאד. תחושה של פרפרים בבטן וסיפוק מטורף התגנבו אל מוחי, ליבי וכל גופי. הראיתי סמוקה את הפתק להוריי וריגשתי והפתעתי גם אותם.
זה היה הרגע בו, עם עידוד וליווי שלהם הוחלט שאת הפוטנציאל הזה חייבים לממש!
שם נטמן הזרע למעצבת שהיא אני
כמה שבועות אחר כך כבר הייתי רשומה לחוג ציור בסטודיו של פציינט של אבא שלי, וכמו שעון נסעתי באוטובוס אחרי הלימודים, פעמיים בשבוע, מצפון תל אביב לרעננה, שומעת שוב ושוב את הקסטה של טרנס טרנט דרבי בווקמן שלי עד ה"סטודיו" של גבי וחניתה בן ז'נו.
שם, בסטודיו הקטן והמשפחתי נטמן הזרע שהצמיח את המעצבת שהיא אני.
״גיליתי את האהבה ליצירה שבאה מבפנים, את הסיפוק שקשה לתאר במילים כשהסתכלתי בסוף השיעור על הבריסטול או הקנווס והרגשתי ממש ממש גאה שאלו ציורים שלי!״.
שם, בסטודיו של גבי וחניתה, חזרה על עצמה אותה תחושת סיפוק והתרגשות שהרגשתי בסלון של סבתי במקסיקו. גיליתי את האהבה ליצירה שבאה מבפנים, את הסיפוק שקשה לתאר במילים כשהסתכלתי בסוף השיעור על הבריסטול או הקנווס והרגשתי ממש ממש גאה שאלו ציורים שלי!
גרפיקה?
בסטודיו של גבי וחניתה שמעתי בפעם הראשונה את המושג שלא היכרתי: "גרפיקה".
הייתה זו חניתה, ציירת נהדרת, שאצלה למדתי להסתכל בעין, לתרגם ליד, ולרשום אובייקטים וקומפוזיציות בכל מני טכניקות, שהדליקו אצלי שוב ושוב את אותה תחושת סיפוק גדולה מהיצירה שלי.
״בשיעורים בהם ציירנו ציורים ריאליסטיים, ברורים - חגגתי. בשיעורים בהם ציירנו ציורים מופשטים - התייסרתי וסבלתי״
שיחה אחת שזכורה לי היטב, פתחה לי עולם מסקרן ומדהים ששאב אותי פנימה בהתלהבות אל תוכו. באותה השיחה, אמרה לי חניתה משהו בסגנון של "נראה לי שלך יתאים ללמוד גרפיקה..."
גרפיקה? חזרתי על המילה בתוך ראשי, מה זה גרפיקה. כנערה מופנת ומאד ביישנית, לא שאלתי מה זה, אבל שמרתי אתה המילה במגירה הנכונה במוח.
בכתה י"ב, נרשמתי לשיעורי ציור במוזיאון תל אביב ושם לאט לאט, נפתחה לה אותה מגירה במוח והבנתי למה התכוונה חניתה ולמה דווקא גרפיקה יכולה להתאים לי.
בשיעורים בהם ציירנו ציורים ריאליסטיים, ברורים - חגגתי.
בשיעורים בהם ציירנו ציורים מופשטים - התייסרתי וסבלתי...
תנו לי להיות בשליטה עם עפרון, פחם או צבעי עפרון ואני ברקיע השביעי!
תנו לי לזרום עם צבעי שמן או אקריליק עם מכחול ואבדתי.
תנו לי קונספט, תנו לי סמלים ברורים להשתמש בהם, תנו לי להעביר מסר ברור! תנו לי משמעות לדברים, תנו לי לעשות גרפיקה.
לי מתאים ללמוד גרפיקה!
גרפיקה הוא שם כולל לכל האומנויות שיסודן ברישום של צורה: כתב, שרטוט, רישום, ציור, דפוס, גילוף, חריטה ועוד. לשם נמשכתי, את זה אהבתי והחלטתי להפוך למקצוע. בצבא שירתתי קל"ב ובמשמרות, מה שאיפשר לי לעבוד שנתיים תמימות, בזמני החופשי על הכנת תיק עבודות בגרפיקה. אחד על אחד עם הנחייה של מעצב שהיה מורה בסטודיו של גבי וחניתה, בניתי לי תיק עבודות איתו עברתי בבתי הספר השונים לעיצוב בארץ, כדי לנסות ולהתקבל ללימודי עיצוב ממש עם שחרורי מהצבא (באתי מבית עם נטיות פולניות - זוכרים - אין זמן).
וכך היה, שלושה חודשים אחרי שחרורי מצה"ל התחלתי ללמוד עיצוב גרפי ב״ויטל״, ושם
במסגרת שיעור "טכניקות", חזרתי אל הפתק הקטן, עם הרישום של סבתא בעט כדורי, ויצרתי אותו הפעם בטכניקת גילוף והדפסה שנקראה ע״י המורה ״חיתוך לינולאום״.
Design is a way of life, a point of view
לקראת סיום הלימודים ב״ויטל״ עבדתי בעבודה הראשונה שלי כגרפיקאית בעיתון ״חדשות״, שם למדתי וחידדתי את יכולות העימוד, בניית קומפוזיציה, אהבה לאותיות וטיפוגרפיה, טיפול בתמונות ובחירה של צבעים ועם סיום הלימודים התחלתי לעבוד כמעצבת גרפית בסטודיו קטן לעיצוב בתל אביב.
לאחר שנתיים בסטודיו שהיה לי בית -ספר נוסף להתפתחות האישית שלי כמעצבת, ארזתי את מטלטליי ויחד עם איתי בן זוגי טסנו לניו יורק ושם במהלך ארבע שנים מופלאות עשיתי תואר שני בעיצוב תקשורת חזותית ועבדתי כמעצבת גרפית פרילאנסרית במקומות ומשרדים מדהימים שהבהירו לי חד משמעית שנדבקתי בחיידק העיצוב.
פול ראנד, מעצב אמריקאי דגול אמר פעם:
"Design is a way of life, a point of view",
עיצוב הוא דרך חיים, השקפת עולם וצדק בכל מילה.
コメント